<h1>העיטור מאמר ראשון</h1>
<h2>דף ב.</h2>
גרסינן בפרק קמא דראש השנה ארבעה ראשי שנים הן באחד בניסן ר"ה למלכים ואמרינן למלכים למאי הלכתא אמר רב חסדא לשטרות כדתנן שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין ואמר רב חסדא (ג'.) לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי או"ה מתשרי מנינן. תשובת רבינו משולם ב"ר קלונימוס לשטרות להודיע שטר מוקדם ושטר מאוחר כיצד מלך שעמד בכ"ט באדר כיון שהגיע באחד בניסן עלתה לו שנה ומניסן אתה מונה שנה שניה ומניסן הבא אחריו אתה מונה שנה שלישית ולוה באותו ניסן של שנה שלישית וכתב בשטר בניסן בשנה שניה למלך אם ניסן ר"ה למלכים שטר מוקדם הוא ופסול ואם הוא תשרי בזמנו כתוב וכשר. וכן מלך שעמד באחד בניסן אין מונין לו שנה שניה עד שיגיע ניסן אחר ואם לוה בתשרי בשנה ראשונה למלך וכתוב בשטר בתשרי בשנה שניה למלך אם ניסן הוא ראש השנה למלך שטר מאוחר הוא ואינו יכול לגבות עד שיבוא תשרי הבא אחריו ואם תשרי ראש השנה בזמנו כתוב וגובה מאותו תשרי. ורבינו שלמה פירש פי' אחר. והא דאייתי עלה כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו לא איצטריך דאפי' איכא מלוה בהדי עדים לא חשו לדקדק על הזמן כדאמרינן לקמן בשטרי חוב המוקדמין שיכולין לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו. וההיא דכותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו הא אוקימנא בריש גמרא דבבא מציעא (י"ג.) בשטרי הקנאה ואי בשטרי הקנאה הא שיעבד נפשיה וכשר ואי בשטרי דלאו הקנאה ליכא למיחש דכי ליכא מלוה בהדיה לא כתבינן. ואיכא לפרושי נמי כדאיתא בירושלמי (פ"ק דר"ה ה"א) בין מאן דאמר מניסן מנינן בין מאן דאמר מתשרי מנינן מה ביניהון אמר ר' מונא שטרות היוצאין ביניהון לוה מלוה באייר וכתב בו באייר בשנה שניה ומכר מכר במרחשון וכתב בו במרחשון בשנה שניה מאן דאמר מניסן מנינן מלוה קדמה מאן דאמר מתשרי מנינן מכר קדם.
תנן התם (שביעית פ"י מ"ה) שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין ופי' מוקדמין לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו כגון שכתיבתו וחתימתו בתשרי והקדים הזמן מניסן שעבר לרב אסי דמוקים לה בשטרי אקנייתא הכא בשטרא דלאו אקנייתא והעידו עדים שכתבו וחתמו בניסן ולא לוה עד תשרי אי נמי כתבו וחתמו בתשרי והקדים הזמן ההוא מניסן. ור' משה בן מימון (בפירושו שם) דחק עצמו ופירש מוקדמין שטר שלוה בו ופרעו וחזר ולוה בו. וליתא דההוא מכללא נפקא כדמוכח בפרק שנים אוחזין (י"ז.) דגרסינן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו אימת אילימא למחר וליומא אוחרי תיפוק ליה דהוה ליה מוקדם ותנן שטרי חוב המוקדמין פסולין ואם איתא הוה ליה למימר תנינא שטרי חוב המוקדמין פסולין ולא הוה ליה למימר תיפוק ליה. ואסיקנא באיזהו נשך (ע"ב.) דטעמא דלא גבי מזמן שני ר' יוחנן אמר גזירה שמא יגבה מזמן ראשון הלכך כמלוה על פה דמי ולא גבי ממשעבדי.
